Beitsah
Daf 21a
וְלֹא מְקַדְּשִׁין. רִבִּי בָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד: וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא 21a קַייְמַה.
Traduction
– ''Ni se marier. '' R. Aba b. Cohen dit en présence de R. Yossa (110)J., (Taanit 1, 8) (t. 64d), (et 4, 9) ( 69b)., ou R. Aha au nom de R. Jacob b. Idi: il est défendu de se fiancer le vendredi. Toutefois, on a seulement voulu interdire le festin de fiançailles en ce jour, non la promesse seule de sa fiancer. Samuel permet de se fiancer même le jour du jeûne d’Ab, pour ne pas être devancé par un autre. Samuel n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Plus loin (ibid.), il dit que les mariages sont décidés par le Ciel de toute éternité, en vertu du verset (Ps 68, 7): Dieu conduit dans la maison ceux qui étaient dispersés (seuls); et de ces mots (Ps 62, 10): dans la balance, ils montent ensemble, ne pesant rien; tandis qu’ici il exprime la crainte que l’on soit devancé par autrui dans un mariage? Il craint que, par l’effet d’une prière, la destinée d’un mariage change; mais, en réalité, une telle union (imprévue) ne subsistera pas – (111)Suit un passage traduit (Pessahim 8, 3)..
Pnei Moshe non traduit
אסור לארס וכו'. לקדשה וכדמפרש ואזיל דהיינו שלא לעשות סעודת אירוסין וטעמא משום שאין קובעין סעודה בע''ש הא לארס בלא סעודה יארס:
מחלפא שיטתיה דשמואל דתמן הוא אמר. לקמן בפ''ק דתענית דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' כדדריש בויקרא רבה עד שהן הבל במעי אמן נגזר להם זיווגם:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה:
שלא יקדמנו אחר. ומשני בתפלה אפשר שיקדמנו אחר:
ואפילו כן לא קיימה. לא תקיים הזיווג הזה:
וְלֹא מַקְדִּישִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגּוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מַקְדִּישִׂין. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מְפָֽרְשִׁין לְהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. כְּמָאן דְּאָמַר. מַקְדִּישִׂין. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְּסָחִים. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ. אִין תֵּימַר. יוֹצֵא לַחוּלִין חוֹזֵר וְקָדֵשׁ. יְהֵא אָסוּר [מִשּׁוּם מַקְדִּישׁ]. וְתַנִּינָן. [אֵין] מַקְדִּישִׂין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְמָחָר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּאָמַר. מַקְדִּישִׁין. בָּעֲזָרָה מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון ר''י ור''ש בן לקיש חד אמר מקדישין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''א דפסחים בהלכה ג' עד משום שבות שהתירו במקדש ושם מפורש הכל:
כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינִּין. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִייִן. סְקִילָה בַשַּׁבָּת וְאֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְאֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב וְאֵין מָכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשִּׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
Tout ceci est interdit aux jours de fête et à plus forte raison le samedi'', dit la Mishna. Ce n’est pas la seule différence, il y en a d’autres: certaines transgressions volontaires accomplies le samedi entraînent la pénalité de la lapidation, non au jour de fête; d’autres sont punies du retranchement, si elles ont eu lieu le samedi, non aux jours de fête; enfin la transgression des défenses entraîne la pénalité des coups de lanière aux jours de fête (112)Cf. ci-après, (Megila 1, 6)., non le samedi (en raison des pénalités plus graves qui sont édictées en ce jour). Et ce n’est pas à dire que la Mishna parle seulement de ce qui concerne le manger, puisqu’il a été dit (§ 1): On peut faire passer les fruits du toit par une lucarne aux jours de fête, non le samedi. En outre, on peut pulvériser des bois de senteur pour la circoncision le jour de fête, non le samedi; toutefois, ajoute R. Yossa, c’est permis si la circoncision a eu lieu (et qu’elle l’exige) – (113)Suit une phrase traduite (Shabat 15, 2)..
Pnei Moshe non traduit
כל אלו בי''ט אמרו וכו' ואין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ופריך וכי אילין אינין בלבד שבין י''ט לשבת דלא קחשיב אלא אוכל נפש והא אית לך חורנין והרי יש ביניהן עוד דברים אחרים כדקא חשיב ואזיל. סקילה בשבת. להעובר במזיד ובהתראה ואין חיוב מיתה בי''ט וכן כרת להעובר במזיד בלא התראה. מכות בי''ט דכל המלאכות בי''ט בלאו הן וחייבין עליהן מלקות בהתראה אבל אין מכות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא ואין לוקין עליו. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ח':
אין תימר. וכ''ת בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. במתני' דבהא קאמר אין בין י''ט לשבת וכו' אבל במילי אחרינא איכא טובא אכתי קשיא והא תנינן משחילין פירות וכו' וזה נמי שייך לאוכל נפש ולמה לא קחשיב להא. ולא משני מידי:
ועוד מן הדא. כלומר דהשתא קחשיב ואזיל עוד דיש בין י''ט לשבת:
דתניא שוחקין וכו' והוא שמל. כבר וצריך לשחוק סמנין לרפואה ולא דקשיא ליה אמאי לא חשיב נמי להא דעצי בשמים דלא שייך לאוכל נפש:
ועוד. יש ביניהון מן הדא דתני מודים חכמים לר''מ וכו' כמפורש בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד׃ מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּא אָמַר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָעֵצִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר. אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Traduction
Il n’y a de différence entre la solennité des jours de fête et celle du Shabat que ce qui concerne la consommation. '' On a enseigné au nom de R. Juda qu’il est permis aussi de s’occuper des détails accessoires relatifs à la consommation (de ce qui y concourt). Sur quels objets porte cette distinction? S’il s’agit par exemple, dit R. Hisda, d’aiguiser la pointe d’une broche nécessaire pour y rôtir de la viande, il y a divergence d’avis entre R. Juda et les autres sages; selon R. Hanina fils de R. Abahou, ils diffèrent sur le point de savoir s’il est permis de tirer des étincelles en frottant 2 bois pour avoir du feu. C’est bien de cela qu’il s’agit, dit R. Juda b. Pazi de Bar-Dalieh. Mais à quel fait se rapporte le différend? Est-ce à l’aiguisement d’une broche, ou à la production des étincelles? Il a en vue ce qui a déjà été énoncé dans une Mishna (114)Ci-dessus, 3, 7 (8), p. 126.: On ne doit pas repasser un couteau sur une meule le jour de fête, mais on peut en aiguiser un par un autre. Or, R. Hisda dit que cet avis émane de R. Juda, qui autorise les travaux contribuant à la préparation des mets. Cependant, dit R. Juda au nom de R. Samuel, la Mishna précitée peut s’expliquer selon l’avis de tous; car il ne s’agit pas d’aiguiser le couteau, mais seulement d’en enlever la graisse (et, malgré cela, on devra le jour de fête opérer d’une façon différente des jours ordinaires).
Pnei Moshe non traduit
מה ביניהון. חסר כאן דברי ר' יהודה וכמו דגריס לקמן במגילה שם על המתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד תני בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו. ועלה קאמר מה ביניהון כלומר באיזה מכשירין פליגי ר' יהודה וחכמים:
לחדד ראשו של שפוד. לצלות בו ביניהון דר' יהודה מתיר אף זה לתקן בי''ט:
להוציא אש מן העצים ביניהו. דאע''ג דמוליד הוא מתיר ר' יהודה דמכשירי אוכל נפש הוא וכדי לבשל ולצלות בו:
הוא הדבר. ביניהון ולא פירש מהו ולפיכך שואל הש''ס מהו הוא הדבר דתנא ר' יהודה בר פזי אם על דרב חסדא או על הא דר' חנינא קאמר הוא הדבר ולמה סתם דבריו אלא ודאי לא קאי אלא על הדבר הנזכר במתני' ולית לך אלא כהדא דתנינן לעיל בפ''ג בהלכה ז' אין משחיזין את הסכין בי''ט אבל משיאה ע''ג חבירתה וקאמר עלה רב חסדא שם דר' יהודה הוא דאמר אף מכשירי אוכל התירו ומשיאה על גבי חברתה כדי לחדדה:
דאמר. ואמר רב יהודה בשם שמואל וכו'. כלומר אף זה לא מתוקמא דהא דאמר רב יהודה לעיל אדרב חסדא דלא היא דהך מתני' דברי הכל היא דלאו לחדדה מיירי אלא כדי להעביר שמנונית שעליה ואפ''ה במשחזת לא דעובדא דחול הוא:
Beitsah
Daf 21b
משנה: הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֶה הֲרֵי הִיא כְרַגְלָיו: כֵּלִים הַמְיוּחָדִין לְאֶחַד מִן הָאַחִים שֶׁבַּבַּיִת הֲרֵי הֵן כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיוּחָדִין הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין׃
Traduction
Ni les animaux, ni les ustensiles, ne peuvent être transportés plus loin que ne vont les maîtres. Il faut avoir soin aussi de ne pas laisser dépasser la limite à un animal domestique confié aux soins d’un enfant, ou d’un berger. Quant aux ustensiles réservés à l’un des frères habitant la maison (après une succession), on se réglera d’après le possesseur; pour les vases non encore distribués, on se règle d’après la limite à laquelle tous les héritiers peuvent aller.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הבהמה והכלי' כרגלי הבעלי'. אין אדם יכול להוליכה בי''ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך ואם לא עירב יש לה אלפים לכל רוח העיר כמו הבעלים ואם עירב לצפון גם היא תלך לצפון ולא לדרום:
המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי הוא כרגליו. של הבעלים והכי מוכח בגמרא. ובנוסחת המשנה של הבבלי כתוב בהדיא הרי אלו כרגלי הבעלים ואוקימנא מתני' בשיש שם שני רועים ומסרה להם דלא קנה אחד מהם ולפיכך הרי אלו כרגליו אבל אם מסרה לרועה אחד הרי הוא כרגלי הרועה ואפי' לא מסרה לו אלא ביו''ט. ודקתני לבנו הרי הוא כרגליו אע''ג דיחיד הוא לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשבין אותם כאלו הוציאם מרשותם:
כלים המיוחדים לאחד מן האחין שבבית הרי הן כרגליו. וקמ''ל שאע''פ שעדיין לא חלקו ביניהן אלא אחד מהן יחד לו כלים אלו לכשיגיע החלוקה הרי הן כרגליו:
ושאינן מיוחדין. לאחד מהן אלא לכולן הרי אלו כמקום שהולכין כולן אבל אם עירב אחד לסוף אלפים אמה לצפון והשאר לא עירבו הוא מעכב על ידן להוליכם לדרום אפי' פסיעה אחת והן מעכבין על ידו מלהוליכם לצפון אלא אלפים שהן מותרים בהן:
משנה: הַשּׁוֹאֵל כְּלִים מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. הַשּׁוֹאֵל בְּיוֹם טוֹב כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶירְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִיסָּתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ:
Traduction
Lorsqu’on a emprunté à son prochain des ustensiles la veille de la fête, on peut les emporter avec soi: ils se règlent d’après l’emprunteur; mais si le prêt a eu lieu au jour de la fête, on se réglera d’après le possesseur (où ces objets se trouvaient au commencement de la fête). Si une femme en ce jour emprunte à sa voisine des épices, ou de l’eau, ou du sel, pour sa pâte, on ne peut transporter ces objets que dans les emplacements où toutes deux peuvent circuler également en ce jour (les possesseurs de la pâte et ceux des ingrédients). R. Juda ne tient pas compte de l’eau fournie, car elle n’a pas de corps dans la pâte. (116)'''''' La Guemara de ce est déjà traduite Maasser (Sheni 2, 1). Cf. (Halla 2, 2) (t 3, p. 282); (Eruvin 8, 6).''''''
Pnei Moshe non traduit
השואל כלים מחבירו מערב י''ט כרגלי השואל. מפני שבשעת קנין שביתה והוא בין השמשות שהוא כניסת היום קונה השואל וקמ''ל שאע''פ שלא נתנו לו הכלי אלא בי''ט ובין השמשות לא היה ברשותו אפ''ה קנה והרי הוא כרגליו של השואל:
בי''ט. שאלו ממנו בי''ט הרי הוא כרגלי המשאיל לפי שקנה שביתה אצל בעליו וקמ''ל שאעפ''י שדרכו תמיד לשאול ממנו כלי זה בכל י''ט אפ''ה כרגלי המשאיל משום דמימר אמר המשאיל דילמא אשכח השואל אינש אחרינא ואזל ושאיל מיניה:
האשה ששאלה מחברתה תבלין. לקדרתה או מים או מלח לעיסתה ולשה בהן עיסתה או בישלה בהן תבשיל הרי אלו העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן ואין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך דכיון דבי''ט שאלה קנו התבלין או המים או המלח שביתה אצל בעליהן:
ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בו ממש. שאין ניכרות לא בקדירה ולא בעיסה וכגון שהתבשיל עבה ואין המים ניכרין בה והלכך אין מעכבות הולכתן ובמלח לא פליג ר' יהודה משום דמיירי במלח גסה ועבה שהיא נכרת ויש בה ממש ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: אָמַר רִבִּי בָּא. תְּחוּמִין עָשׂוּ אוֹתָן כְּמִידַּת הַדִּין. תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא וְלָא יָֽדְעִין אִין מִן שְׁמוּעָה וְאִין מִן מַתְנִיתָה. וְאֲפִילוּ עֵצִים. וְסָֽבְרִינָו מֵימַר. עֵצִים אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' בא תחומין וכו'. בעניינא דהסיפא הוא דקאמר האשה ששאלה מחברתה וכו'. והש''ס קיצר כאן ועיקרה דהסוגיא בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' היא דנשנית על דקתני התם במתני' עיסה של מעשר שני שאפאה בעצים של חולין והשביחה השבח לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני. ופליגי התם ר' יוחנן ורשב''ל בפירושא דמילתא כל ששבחו ניכר ור' יוחנן ס''ל דבעינן שיהא ניכר בתוספת המדה ולא מהני נתינת הטעם בלבד שיהא השבח לפי חשבון ופריך התם על ר' יוחנן מתניתא פליגא על ר' יוחנן האשה ששאלה מחברתה תבלין וכו' הרי אלו כרגלי שתיהן משום שקנו שביתה אצל בעליהן אלמא דאע''פ שאלו נבלעין הן בעיסה ואינן נכרין ואין כאן אלא נתינת הטעם בלבד מכל מקום נגררין הן אחר שתיהן וקשיא לר' יוחנן דקאמר נתינת הטעם בלבד לא מהני שיהא חלק למעשר שני ולחולין בהשבח. ועלה קאמר שם אמר ר' בא תחומין עשו אותן כמידת הדין כלומר שאני איסור תחומין שעשו אותן חכמים כמו למידת הדין וזהו לענין ממון ולמקח וממכר דכל שיש לשנים חלק בדבר לא בטיל האי לגבי האי ולאו משום דנותן טעם זה בזה הוא:
תדע לך שהוא כן. גבי תחומין דתמן בבבל אמרין בשם רב חסדא ולא ידעין אם קיבל זה מן השמועה או מן איזו ברייתא דתני לה שאפילו עצים ששאלה מחברתה לאפות עיסתה הולכין אחר רגלי שתיהן והא סברין מימר עצים אין בהן ממש וכלומר הא ודאי מסתברא הוא שהעצים אין בהן בנתינת טעם ושיהא בהן ממשות שיהא ניכר בפת ואפ''ה הולכין אחריהן ש''מ דטעמא הויא משום דתחומין עשו אותן כדיני ממונות. ע''כ שם:
הלכה: מַתְנִיתָה בְּשֶׁמְּסָרָהּ לוֹ בְיוֹם טוֹב. אֲבָל אִם מְסָרָהּ לוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹעֶה אֶחָד. אֲבָל אִם אֵין שָׁם רוֹעֶה אֶחָד. כְּרַגְלֵי הַבַּקָּר. וְתַנֵּי כֵן. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לַבַּקָּר אַף עַל פִּי שֵׁלֹּא הוֹדִיעַ לַבַּקָּר הֲרֵי זוֹ כְרַגְלֵי הַבַּקָּר.
Traduction
Lorsque la Mishna recommande de ne pas laisser dépasser la limite shabatique à un animal domestique confié aux soins d’un berger, il s’agit du cas où cet animal a été remis le jour de la fête; mais s’il a été livré la veille, il a pris possession dès lors chez le berger, et se dirigera d’après ce dernier. Toutefois, cette distinction a seulement lieu lorsqu’il y a encore un autre berger; sans quoi, c’est toujours le domicile de ce dernier qui prévaut. L’on a enseigné de même: dès que l’on a remis une bête de somme au pâtre, même si l’on a omis de l’aviser, c’est la limite de ce dernier qui prévaudra.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני מסרו לרועה הרי הוא כרגליו של הבעלים בשמסרה לו ביו''ט דלא קנה שביתה אצל הרועה אבל אם מסרה לו מערב יו''ט וקנה שביתה אצלו הוא כרגלי הרועה:
בשיש שם רועה אחד. כלומר שיש בעיר עוד רועה א' דבשני רועים לא קנה אחד מהן לפיכך הרי הוא כרגלי הבעלים אבל אם אין שם עוד רועה אחד אלא זה לבדו לעולם הוא כרגלי הבקר והוא הרועה וכמו שקורין חמר למוליך החמורים כך קורין לרועה הבהמות בקר שמוליך את הבקרים:
ותני כן וכו'. בתוספתא פ''ד ר' דוסא אומר הלוקח בהמה מן הרועה אעפ''י שלא הודיעה עליה לרועה הרי היא כרגלי הרועה:
מָהוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל חִזְקִיָּה. לֹֽא תְבַֽעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ בַּשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מַבְעִיר. [אֲבָל אַתְּ] מַבְעִיר (אַתְּ) בְּיוֹם טוֹב. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲנָן קַייָמִין. וְהָֽכְתִיב אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּנֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. 21b וְתַנֵּיי תַמָּן. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי נָחוּם אֲחוֹי דְּרִבִּי אִילָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Traduction
– Est il permis d’allumer une lumière inutile? Hiskia le défend. Une Mishna s’oppose à ce dernier avis, en disant: du verset (Ex 35, 3) Vous n’allumerez pas de feu dans vos maisons le jour du Shabat, on déduit (115)Mekhilta, à ce verset. que c’est interdit le Shabat, non aux jours de fête; et ce n’est pas à dire que la permission soit seulement accordée pour préparer les mets, puisqu’il est déjà dit (Ex12, 16): seulement, on pourra vous apprêter ce que chaque personne doit manger; c’est donc à une lumière inutile que s’applique ladite déduction, et il est permis de l’allumer au jour de fête. De même, dit R. Abouna, comme il a été enseigné plus haut (I, 6, au sujet du transport d’un enfant), il y a discussion sur le point de savoir si un tel acte inutile est permis, ou non: Shammaï l’interdit, et Hillel le permet (ce qui est aussi contraire à Hiskia). R. Nahoum, frère de R. Ila, demanda devant R. Yohanan s’il permet d’allumer une lumière inutile? Ne le défends pas, répondit celui-ci, si quelqu’un est en train de l’allumer, mais ne le permets pas en principe.
Pnei Moshe non traduit
מהו להדליק. בי''ט נר של אבטלה נר בטילה שאינו צריך לו:
מתניתא. ברייתא במכילתא פליגא על חזקיה דאוסר דדריש לא תבערו וגו' בשבת אין אתה מבעיר אבל את מבעיר בי''ט ובמאי עסקינן אם תאמר שצריך לדברים שיש בהם אוכל נפש הא בהדיא כתיב אך אשר יאכל וכו' וכל המלאכות השייכין לאוכל נפש בכלל ולמה ליה למידרש מביום השבת אלא ודאי כי אנן קיימין להאי דרשא בנר של אבטלה להתיר בי''ט וקשיא לחזקיה:
ותני תמן. לעיל בפ''ק גבי אין מוציאין את הקטן וכו' דקתני פלוגתא דב''ש וב''ה בהא כדמפרשינן שם דפליגי אי אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכן בהבערה וזה נמי קשיא לחזקיה דהא ב''ה מתירין בהבערה שלא לצורך:
בעא קומי ר' יוחנן. אם נר של בטילה מותר בי''ט:
לא תאסור. אם אתה רואה אחד מדליק נר של בטילה ולא תישרי לכתחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source